נהגים מיטביים בחקיקה לאומית ארוכת טווח בנושא האקלים

Artist: Daniel Goldfarb

Share this Post

מחברים: מתיאס דווה וניק אוונס

מה ישראל יכולה ללמוד מסקירה השוואתית של חקיקת אקלים במדינות OECD?

התוויית מסלול לקראת אפס פליטות פחמן עד אמצע המאה היא משימה כבירה עבור כלכלות העולם, ואתגר ניהולי חסר תקדים עבור הממשלות. כדי לבלום את פליטת גזי החממה (GHG) נדרשים שינויי מדיניות דחופים בטווח הקצר, אך אלו מוכרחים להיות מעוצבים ומיושמים מתוך מחשבה על הטווח הארוך. בשל היקפם של הפתרונות בני-הקיימא לשינויי האקלים ומורכבותם, הממשלות זקוקות למסגרת עבודה איתנה שתאפשר להן לרתום מבנים מוסדיים למטרה זו, לספק הנחיות מרחיקות ראוּת לתכנון, וכדי לסייע להן לערב מגוון רחב של גורמים במאמץ הזה. חוקי האקלים משרתים את כל הצרכים האלה, ומציידים את קובעי המדיניות ב"ארגז כלים" להגברת הפונקציונליות, האחריות ואריכות הימים של מדיניות אקלים.

אף שחוקי האקלים מגוונים – כשם שהקשרם הלאומי מגוון – לרבים מהם משותפת קבוצה של שישה מרכיבי ליבה:

  1. יעדים להפחתת פליטת גזי חממה;
  2. תהליכים לתכנון אסטרטגי ארוך טווח ו/או קביעת מדיניות קצרת טווח;
  3. ניטור התקדמות;
  4. הסדרים מוסדיים;
  5. ערוצים לשיתוף הציבור;
  6. גופי ייעוץ מדעיים.

נייר זה מציג סקירה של יותר מ-20 דוגמאות של נהגים מיטביים שנלקחו מתוך עשרה חוקי אקלים במדינות ה-OECD (השייכות כולן גם לאיחוד האירופי), שיש בהם הסתכלות ארוכת טווח. הממצאים המוצגים בנייר זה עשויים לסייע לממשלות הנמצאות בתהליך של עיצוב (או עיצוב מחדש) של מדיניות האקלים שלהן, במיוחד אם הן שוקלות ניסוח טיוטה של מסגרת חקיקתית ייעודית, או נמצאות כבר בתהליך כזה.

המסרים העיקריים של נייר זה הם כדלקמן:

  • משבר האקלים דורש תגובה ממשלתית יעילה. עם זאת, רוב הממשלות אינן ערוכות להתמודד עימו כראוי.
  • טיפול מקצועי ויעיל במשבר האקלים מחייב חלוקת אחריויות וקביעת נהלים ברורים; לכן מדיניות האקלים זקוקה למסגרת חקיקתית-לאומית ייעודית ומתפקדת.
  • כינון מדיניות אקלים לאומית בצורת חוק מחזק את המדיניות ומשדר מאמץ כן. אגב כך, הפעולה הממשלתית נעשית יעילה ומקצועית יותר.
  • לכמעט שני שלישים ממדינות ה-OECD כבר יש מסגרת חקיקתית-לאומית לטיפול בנושא משבר האקלים, או שהן דנות בהקמתה; כל מדינה אחרת השוקלת אימוץ של חוק אקלים כזה תימצא בחברה טובה.
  • רוב חוקי האקלים שנבחנו כוללים קבוצה של מרכיבי ליבה: יעדים, תכנון ומדיניות, ניטור התקדמות, אחריות מוסדית, ייעוץ חיצוני ומעורבות ציבורית. אם המרכיבים האלה חסרים, החוק אינו יכול לסייע לממשלה לנהל את מדיניות האקלים ניהול מקצועי.
  • בחוקים הקיימים יש דרכי פעולה טובות רבות. אלו עשויות לשמש משאב והשראה למדינות אחרות, ואפשר להתאימן להקשר הלאומי בכל מדינה ומדינה.
  • תמיכה פוליטית היא תנאי בסיסי בחקיקת אקלים ובהפיכת החוקים לעמידים בפני שינויים בממשלה ובפני התפתחויות פוליטיות וכלכליות אחרות. אפשר להשיג תמיכה כזאת בתהליך פיתוח החוק וביישומו על ידי עירוב מערך נרחב של שחקנים פוליטיים ושל בעלי עניין. חוק אקלים לאומי עשוי להיות הן התוצאה הן האמצעי ליצירת קונצנזוס לאומי ולשימורו בכל הנוגע לניהול משבר האקלים.
  • מעורבות הציבור אינה מופיעה במפורש בכמה מהחוקים שנותחו, אף כי תמיכה ציבורית היא מרכיב הכרחי בשינוי חברתי-כלכלי מוצלח. מדינות אחדות מתנסות בתהליכי שיתוף נרחבים יותר, כגון אסיפות אזרחים, כדי לערב את הציבור באופן משמעותי ובלתי אמצעי בעיצוב מדיניות האקלים הלאומית.

 

————————————————————————————————————————————————–

המכון הישראלי למדיניות ציבורית (IPPI) מציע פלטפורמה לחילופי רעיונות, ידע ותובנות מחקריות בקרב מומחי וחוקרי מדיניות ציבורית. הדעות המובאות בפרסומים אלו ואחרים הינן אך ורק של הכותבות והכותבים ואינן בהכרח משקפות את עמדות המכון.

הורד פרסום מלא

תקציר נייר מדיניות - קידום מדיניות אקלים באמצעות חקיקה
מאת מתיאס דווה וניק אוונס

  • המכון הישראלי למדיניות הציבור מחויב להגן על פרטיותך ולכבד אותה. מעת לעת, נהיה בקשר עם מידע רלוונטי, עדכוני מדיניות ושירותים העשויים לעניין אותך. תוכל לבטל את המנוי זו בכל עת.
שתף ברשתות החברתיות

Share this Post

קרא עוד