פרו-ישראלים ואנטישמיים: הדילמה הישראלית לגבי הימין האירופאי

Pro-Israel-and-anti-Semitic

Share this Post

האויבים של אויביי הם ידידיי – בהתאם למוטו הזה, יותר ויותר מפלגות ימין קיצוניות מתחילות להתייחס למדינה היהודית כבעלת ברית במאבקן נגד האיסלאם. בעוד שמפלגות הימין באירופה מתמקדות באופן הולך וגובר בנוכחות המוסלמית במדינותיהם, התבטאויות אנטישמיות שהיו שגורות בקרב מפלגות אלו בעבר, הולכות ונעלמות, לפחות בקרב הנהגת המפלגות השונות. אנשי הימין הקיצוני האירופאיים טוענים בתוקף שהם ידידי אמת של ישראל, דורשים להרחיב את ההתנחלויות היהודיות בגדה המערבית ועושים שימוש ברטוריקה אוהדת כלפי ישראל במסגרת התייחסויות שונות לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

חברים בעייתיים

אחד הפוליטיקאים האירופים הראשונים שהשכילו לשלב תעמולה אנטי-מוסלמית עם רטוריקה פרו-ישראלית הוא חירט וילדרס. הפופוליסט ההולנדי, שהתנדב בצעירותו בקיבוץ בישראל, תמיד היה ידוע ביחסו הידידותי במיוחד למדינה היהודית. באופן דומה, מרין לה פן, מנהיגת מפלגת החזית הצרפתית הלאומית (FN) החלה לחזר אחר ציבור הבוחרים של הקהילה היהודית בצרפת עם הבטחות להגן על יהודים מפני התקפות של מוסלמים על בתי כנסת ועסקים יהודיים. גם בכיר מפלגת האלטרנטיבה לגרמניה (AfD), פתח דיון נרחב במפלגת הימין הגרמנית, לאחר שקבע כי יש לראות את ישראל כמודל לחיקוי בכל הנוגע להתמודדות עם האסלאם הפוליטי.
רוב מפלגות הימין האירופאיות נושאות עמן נטל אנטישמי כבד. מייסד מפלגת החזית הצרפתית הלאומית (FN) ואביה של מנהיגת המפלגה בהווה, ז'אן מאי לה פן נשפט בצרפת מספר פעמים בעבר בשל הכחשת השואה. באיטליה, שר החוץ לשעבר, ג'יאפרנקו פיני, תמך במשך שנים באידיאולוגיה הפאשיסטית של מוסוליני עד שהחליט להפנות עורף באופן פומבי לאנטישמיות בשנות התשעים ובמקום ביקש לבנות יחסים טובים עם ישראל. בגרמניה, נאומו של חבר הפרלמנט מטעם מפלגת האלטרנטיבה לגרמניה ביורן הוקה על אנדרטת השואה ו"החרפה" של תרבות ההנצחה הגרמנית, הדגיש שוב את הסובלנות כלפי נטיות אנטישמיות בתוך שורות מפלגת האלטרנטיבה.

הדילמה של ישראל

עבור ישראל, ההתמודדות עם העליה בכוחן של מפלגות הימין הלאומניות באירופה מציבה דילמה. מצד אחד, גישתן הפרו-ישראלית המוחלטת של מפלגות אלו מחזקת את עמדתה של ישראל בתוך מספר מדינות אירופאיות מרכזיות בעוד שאך לפני מספר שנים בודדות ניכר היה שישראל לא תוכל להתחמק מבידוד הולך וגובר ביבשת הישנה. כך, ניכר כי עבור ישראלים רבים שלא מרגישים כי אירופה קשובה באופן הולם לצרכיה הביטחוניים של ישראל, השותפות עם הכוח הפוליטי העולה באירופה שמתייצב באופן חד משמעי לצידה של המדינה היהודית ללא שמץ של ביקורת על המדיניות הישראלית במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובתוך כך חולק את הגישה המסויגת כלפי האיסלאם הפוליטי הינה דבר מתבקש.

בנוסף, הפחד מהתקפות מצד מוסלמים ברחבי אירופה הופך באופן גובר מפלגות כגון החזית הלאומית הצרפתית (FN) ללגיטימיות עבור ציבור הבוחרים היהודי באירופה שהתרחק בעבר ממפלגות אלו הודות לנטיותיהן האנטישמיות. תמיכתם הגוברת במפלגות הימין האירופאיות נובעת מהתקווה שהאג'נדה האנטי-מוסלמית שלהן תשרת לקדם את נושא ההתקפות מצד מוסלמים על יהודים במעלה סדר היום הפוליטי במדינותיהם.

עבור הימין הפופוליסטי באירופה, יחסים טובים עם ישראל טומנים בחובם יתרון תדמיתי גדול, שכן אלו מסייעים להם לטשטש את הנטיות האנטישמיות שלעיתים קרובות נטועות באופן עמוק בקרב חברי מפלגתם ואף, בחלק מהמקרים, בקרב מנהיגות המפלגה. כך שואפות מפלגות אלו לשלול את ההאשמה כי האג'נדה האנטי-מוסלמית שלהן מונעת מלאומנות, גזענות ושנאת זרים, אלא הרבה יותר ניסיון אמיתי לטפל בבעיית האיסלאם באירופה.

עם עליית כוחן של מפלגות הימין האירופי, הקהילות היהודיות מזהירות מהתלקחות מחודשת של מגמות אנטישמיות בקרב הציבור ברחבי היבשת. בכנס הרבנים האירופאיים השנתי במרץ 2017, דמויות מרכזיות הראו סימנים של דאגה; אחד הרבנים אף הודיע כי הקהילה שלו תקרא ליהודים לעזוב את אירופה אם כוחות לאומניים קיצוניים יקבלו את מושכות השלטון לרשותם.

כללים שבעל פה

בחוגי השלטון הישראלי, מיסוד הקשרים עם מפלגות הימין הפופוליסטי באירופה נחשב לטאבו במשך זמן רב. תחת ראש הממשלה נתניהו, שממשלותיו השונות הובילו קו ימני ניצי במהלך העשור האחרון, נראה שגישה זו השתנתה. מאז 2009 זכה חירט וילדרס לקבלת פנים חגיגית מטעם משרד החוץ, ובשנה שעברה ביקר לראשונה בפרלמנט הישראלי מנהיג מפלגת החירות האוסטרית (FPÖ) היינץ כריסטיאן שטראכה. כמו כן, קיימים קשרים טובים גם עם מפלגת השלטון בפולין חוק וצדק (PiS) וכן עם מפלגת השלטון של ויקטור אורבן בהונגריה. קשרים טובים אלו מנוהלים למרות העובדה שבשתי המפלגות האחרונות יושבים אנשי ציבור בעלי דיעות אנטישמיות שבין השאר גימדו את האופן שבו האוכלוסייה המקומית שיתפה פעולה עם הנאצים בהשמדת היהודים בשואה.

עם זאת, ישנם כמה חוקים שבעל פה לגבי מה לגיטימי בכל הקשור להתמודדות עם הימין האירופאי; כך, הממשלה הישראלית קשובה להערכת המצב של הקהילות היהודיות המקומיות באירופה ואינה ממסדת קשרי דיאלוג עם פוליטיקאים הנחשבים בלתי רצויים על ידי הקהילות היהודיות המרכזיות ביבשת. כך, למרות העלייה הדרמטית בכוחה, לא נוצר ערוץ דיאלוג רשמי עם מפלגתה של מרין לה פן למרות ניסיונותיה להתרחק מהתבטאויותיו האנטישמיות של אביה ומייסד המפלגה.

לקראת הבחירות בצרפת, הדילמה הישראלית נוכחת יותר מתמיד. הכלה של מפלגות אירופאיות שמפגינות סובלנות לדיעות אנטישמיות ומעודדות שנאת זרים היא לא פחות ממשחק באש; ובמיוחד בתקופה שבה כוחות הימין באירופה מתחזקים מיום ליום. עקרונות אידיאולוגיים לא נעלמים בקלות, גם אם הם נדחקים לשוליים לזמן מה בשל נסיבות אופורטוניסטיות. קהילות יהודיות ברחבי אירופה מזהירות בצדק מפני הסכנה הגלומה בעליית כוחם של שחקנים עם אג'נדה פוליטית קיצונית, שמאיימת יותר ויותר להיכנס למיינסטרים האירופי. אפילו נשיא ישראל ראובן ריבלין קרא ביום השואה האחרון לחבריו לליכוד שלא לקדם בריתות עם תנועות וארגונים שמקדמות שנאת זרים ואנטישמיות ולזכור את פשעי העבר. חשוב להישיר מבט אל העתיד, אבל העבר מלמד אותנו באיזו מהירות יכולה האנטישמיות להתלקח, ברגע שתומכיו מגיעים לעמדות כוח, וששנאת זרים כמעט ולעולם אינה מכוונת לקבוצת מיעוט אחת בלבד.

 

המכון הישראלי למדיניות ציבורית (IPPI) מציע פלטפורמה לחילופי רעיונות, ידע ותובנות מחקריות בקרב מומחי וחוקרי מדיניות ציבורית. הדעות המובאות בפרסומים אלו ואחרים הינן אך ורק של הכותבות והכותבים ואינן בהכרח משקפות את עמדות המכון.

שתף ברשתות החברתיות

Share this Post

קרא עוד