סטאטוס היחסים "זה מסובך" – יחסי ישראל-רוסיה בצל המלחמה בסוריה

Share this Post

היחסים בין ישראל לרוסיה מעולם לא היו טובים יותר מאשר תחת פוטין ונתניהו – בהקשר זה, קיים קונסנזוס רחב בתקשורת הישראלית. במיוחד הגישה הפרו-רוסית של נשיא ארה"ב טראמפ מקנה לקשר בין שתי המדינות מומנטום נוסף. אך הסכסוך המחודש בסוריה ממחיש עד כמה מטעה ההתקרבות לכאורה של רוסיה וישראל: האינטרסים האסטרטגיים של שתי המדינות באזור מנוגדים לחלוטין. בהקשר זה, המלחמה בסוריה מתפתחת יותר ויותר למבחן ביחסים בין מוסקבה וירושלים.

כאשר החלו להתפרסם הדיווחים הראשונים על תקיפה אווירית על מתחם צבאי סורי ליד דמשק בבוקר ה-27 באפריל, השאלה הבוערת ביותר לגבי מי עמד מאחורי התקיפה נענתה כבר מזמן. חיל האוויר הישראלי פועל בחופשיות כה רבה במרחב האווירי במדינה השכנה השרויה במלחמת אזרחים, שאפילו ישראל כץ, שר המודיעין הישראלי, בקושי התאמץ לשלול את האחריות הישירה של ישראל למתקפה האווירית. בראיון לרדיו של צבא ארצות הברית, כץ נתן תשובות מעורפלות כצפוי, אך אמר כי התקיפה תואמת באופן כללי את המדיניות הישראלית ששמה לה למטרה למנוע אספקת נשק מתקדם לחיזבאללה. עם זאת, ניכר כי היעדר המגבלות על חופש הפעולה הישראלי במרחב האווירי בסוריה גורם לחוסר נחת בקרב מספר שחקנים בקהילה הבינלאומית, בעיקר במוסקבה.

במשך זמן מה נראה כי היחסים בין רוסיה וישראל נמצאים במגמת התחממות מתמשכת – במרץ 2017 אף התפרסם מאמר בג'רוזלם פוסט שהתייחס לדינמיקה בין שתי המדינות ובו נטען כי היחסים בין ישראל ורוסיה חמים מאי פעם. ניכר כי בחירתו של דונאלד טראמפ לנשיאות ארה"ב שיחקה תפקיד משמעותי בהתקרבות בין ישראל ורוסיה. הגישה הפרו-רוסית של טראמפ ו-"אחוות הגברים" עם נשיא רוסיה פוטין הציעו לישראל את ההזדמנות לקדם ביתר שאת את ההתקרבות לרוסיה. עם זאת, לאחר התקיפה האמריקנית כנגד מטרות של צבא אסד בסוריה באפריל, היחסים בין ארה"ב ורוסיה התקררו במהירות. "נקודת השפל" ביחסים אליה התייחס טראמפ בהצהרות לעיתונות בעקבות התקיפה מאלצים את ראש הממשלה הישראלי נתניהו למצב את ישראל באופן ברור בין שני הכוחות היריבים.
כך, ניכר כי התמונה המצטיירת לעיתים קרובות לפיה פוטין ונתניהו מגדירים מחדש את השותפות בין ישראל ורוסיה, מטעה. ההסלמה הרגעית במסגרת הלחימה בסוריה הדגימה באיזו מהירות התקדמות הדרגתית, גם אם מהירה, ביחסים בין מדינות יכולה ליפול שדודה לרגלי ה-ריאל-פוליטיק במשחקי הכוח בין המעצמות. ניכר כי האינטרסים האיזוריים של ישראל ורוסיה לא רק נמצאים במתח הולך וגובר, אלא פשוטו כמשמעו הפוכים לחלוטין. המאבק המתמשך על עתידה של שכנתה הצפונית של ישראל יכול לפיכך להפוך למבחן קריטי עבור היחסים בין ירושלים ומוסקבה.

מרוסיה ללא אהבה

בתחילתו של אפריל 2017, התחוור כמה עדין החבל שעליו מהלכות ישראל ורוסיה. בבוקר השישי באפריל, הוציא משרד החוץ הרוסי הצהרה שייתכן ותפסה בהפתעה גם את צמרת ההנהגה הישראלית: בנוסף לתמיכה בפתרון שתי המדינות, מוסקבה הודיעה כי רוסיה תומכת בהכרה במערב ירושלים כבירת ישראל. למרות שבמסגרת ההצהרה הכירה רוסיה גם בזכותם של הפלסטינים לבירה במזרח ירושלים, רוסיה הפכה באיווחה למעצמה הראשונה שהכירה בזכותה של ישראל לכונן את בירתה בירושלים.

עם זאת, הסימנים החיוביים מרוסיה הוצלו על ידי ההתפתחויות בסוריה באותו היום. לאחר ששר הביטחון אביגדור ליברמן הודיע בראיון כי הנשיא אסד אחראי "בוודאות של מאה אחוז" למתקפה הכימית בח'אן שייח'ון, גינה פוטין את הצהרתו של ליברמן כ"האשמות בלתי מבוססות" ו"לא מתקבלות על הדעת" במסגרת שיחת טלפון עם נתניהו. העובדה שממשלת ישראל תמכה באופן פומבי במתקפת הנגד האמריקנית ככל הנראה לא תרמה לשיכוך כעסה של רוסיה בגין ההתבטאות הישראלית.

קרקע פוריה ליחסים טובים

ניכר אם כך, כי הניסיונות של שתי המדינות להתקרב אחת לשניה נתקלות פעם אחר פעם בתקרת זכוכית הנובעת מאינטרסים איזוריים מנוגדים שדוחפים אותן למחנות יריבים. מאז השבעתו של פוטין בשנת 2000 והגברת מעורבותה של רוסיה במזרח התיכון, רוסיה וישראל התקרבו הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כלכלית. בייחוד תחת ממשלות נתניהו מאז 2009 היחסים המדיניים והדיאלוג בין שתי המדינות פרחו. במהלך השנים האחרונות, תכיפות הביקורים ההדדיים גברה ובמקביל הסחר בין המדינות שולש בין השנים 2000 ו-2014 וצמח לסכום כולל של 3 מיליארד דולר. רוסיה מקווה כי שיתוף הפעולה הכלכלי וחילופי הידע יספקו תנופה חדשה לכלכלת רוסיה, במיוחד בענפי החקלאות וההיי טק. ישראל מצידה רואה ברוסיה כשותפה פוטנציאלית לפיתוח מצבורי הגז הטבעי שנתגלו בשנת 2009 מול חופיה בים התיכון.

בנוסף למגוון האינטרסים המשותפים יש להזכיר גם את "הגשר החי" בין שתי המדינות: חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית בישראל הגיע ממדינות ברה"מ לשעבר. בעקבות גל העלייה הגדול ביותר של יהודים מאיזורים אלו בעקבות נפילתה של ברית המועצות בשנות התשעים גדל מספר העולים ממדינות חבר העמים ליותר ממיליון – נתון משמעותי לכל הדיעות בהתחשב באוכלוסיית ישראל המונה סך של כ-8.5 מיליון תושבים.

כמו כן, הממשלות בירושלים ומוסקבה מודעות לעובדה כי בסוגיות גיאואסטרטגיות אין דרך לעקוף אחת את השנייה. רוסיה של פוטין יכולה לטעון לכתר של מעצמה אזורית במזרח התיכון בהצלחה על ידי תיאום הדוק עם ישראל, הכוח הצבאי המשמעותי ביותר באזור. לישראל, לעומת זאת, רוסיה היא אחד השחקנים החשובים ביותר בכל הנוגע לביטחונה הלאומי בהתחשב בהתפתחויות בחזית הצפונית. קשר טוב עם מוסקבה מבטיח השפעה עקיפה על התנהלותם של שותפיה המרכזיים של רוסיה ואויביה האיזוריים של ישראל, דהיינו סוריה של אסד, חיזבאללה ואיראן.

פערים אסטרטגיים

עם זאת, יחסיה האסטרטגיים של רוסיה עם שותפותיה באיזור הינן בדיוק שורש הבעיה המבנית שתגרום למתחים בין שתי המדינות בטווח הארוך. כל עוד הממשלה הרוסית תומכת באויביה המוצהרים של ישראל באזור, ביטחון ישראל אינו מובטח. שום מערכת יחסים טובה בין רוסיה וישראל לא תשכנע את פוטין לזנוח את האינטרסים הגיאו-פוליטיים שלו ולהפנות את העורף לחלוטין לשותפיו האזוריים. לעומת זאת, דוקטרינת ההגנה של ישראל שטומנת בחובה מעורבות שוטפת מעבר לגבולותיה מאיימת על יכולתם של בעלי בריתו של פוטין לפעול, ובכך להחליש את מעמדה של רוסיה באיזור.
הדינמיקה הבעייתית בין שתי המדינות באה לידי ביטוי באופן ברור במסגרת הסכסוך בסוריה. לתמיכתו הצבאית של פוטין במשטר הסורי של אסד יש מטרה ארוכת טווח ברורה והיא לסייע לאסד לחזור לשלוט על כל שטח סוריה. אך מנקודת מבט ישראלית משמעות אפשרית אחת של תרחיש זה הינה שכוחות אויב כגון משמרות המהפכה האיראניים או המיליציות של חיזבאללה יוכלו לפעול מעתה מאזור סמוך לגבול ברמת הגולן שעדיין נמצא תחת שליטת כוחות המורדים הסוניים. כך, במסגרת שיחות עם מוסקווה, הדגיש שר הביטחון הישראלי אביגדור ליברמן לאחרונה כי חופש פעולה לכוחות איראניים בשטח סוריה מהווה קו אדום לישראל שייאכף בכל האמצעים.

בה בעת, התערבותה הצבאית של ישראל בשטח סוריה פוגעת ביוקרתה של רוסיה של פוטין באיזור ומדגימה את אוזלת ידו בכל הקשור לריסון פעולותיה הצבאיות של ישראל מעבר לגבולותיה בשטחה הריבוני של בת בריתו סוריה. בשנים האחרונות, התקפותיו החוזרות ונשנות של חיל האוויר הישראלי על מחסני נשק ושיירות משלוחי נשק מסוריה לחיזבאללה בלבנון עוררו אי-נחת בקרמלין, כפי שניכר היה בתקרית במרץ 2017: לאחר תקיפה של חיל האויר הישראלי בסוריה, דרשה מוסקבה בכעס הסבר על פעולתה החד-צדדית של ישראל שככל הנראה התרחשה בקרבת מקום בסיס צבאי רוסי. אף כי עימותים ישירים בין שתי המדינות נמנעו עד כה בשל מנגנוני תיאום ושיתוף פעולה שונים, יש להניח כי חשדנותה של רוסיה לגבי שאיפותיה של ישראל לאבטח את גבולה הצפוני בכל מחיר. לפיכך, יש להניח כי מטרת פריסת מערכות ההגנה האווירית והמכ"ם הרוסיים בספטמבר 2015 בסוריה תשרת להגבלת חופש הפעולה של צה"ל במרחב האווירי של סוריה בעתיד.

אין אלטרנטיבה לוושינגטון

בשורה התחתונה ארצות הברית הייתה ותישאר בעתיד הנראה לעין בעלת הברית הבינלאומית החשובה ביותר של ישראל. היחסים הארוכים והקרובים בין שתי המדינות יגדירו תקרת זכוכית ליכולת של ישראל ורוסיה להתקרב אחת לשניה, ובייחוד כל עוד רוסיה וארה"ב ימשיכו להתייחס לפוליטיקה הבינלאומית כאל משחק סכום אפס. המדיניות המתירנית של ארה"ב כלפי רוסיה העניקה לישראל מרחב תמרון רב יותר בקידום הברית מול סוריה, אך מאז התגובה האמריקאית למתקפת הגז הכימי של משטר אסד, ישראל התייצבה באופן חד-משמעי לצידה של ארה"ב. בטחונה הלאומי של ישראל קשור קשר הדוק מדי לארה"ב, שהודיעה ​​בשנה שעברה כי תספק לישראל סיוע ביטחוני בסך של 38 מיליארד דולר בעשור הקרוב.

בעתיד, יש להניח כי הקשרים הכלכליים והתרבותיים העמוקים בין רוסיה וישראל יבטיחו ששתי המדינות יתאמו את פעולותיהן בסוגיות אזוריות חשובות וישמרו על כל ערוצי התקשורת הפתוחים. בנוסף, פוטין ונתניהו ימשיכו לנסות לנצל את היחסים האישיים הטובים שלהם כדי לקדם שיתוף פעולה הדוק יותר בין שתי המדינות. עם זאת, שותפות אמיתית בין רוסיה וישראל היא לא סבירה בטווח הארוך. נתניהו ופוטין מונחים על ידי שיקולים אטסרטגיים שונים שאינם עולים בקנה אחד. חוסר התאימות הבסיסי הזה יכול להתגלות בקרוב על ידי הסלמה נוספת במסגרת המלחמה בסוריה. החיכוכים בגבול בין משטר אסד וישראל מדגימים כי שלטון אסד, באם יתייצב, לא יהיה נכון להכיל התערבויות צבאיות מצד ישראל במרחב האווירי הסורי.

לפיכך, כל עוד פוטין לא יבצע שינוי קיצוני בכל הקשור להגדרת האינטרסים הרוסיים באיזור, ישראל צריכה לשאול את עצמה: האם החבר של אויבי, יכול להיות חברי?

שתף ברשתות החברתיות

Share this Post

קרא עוד