יחסי אוסטריה-ישראל בראי ממשלת הימין האוסטרית החדשה

Share this Post

"באתי לישראל חמש פעמים מאז 2002 – אני אדם שונה מאוד מיורג היידר – תחת הנהגתי תמיד הבהרתי שלאנטישמיות אין מקום במפלגה שלי", כך אמר היינץ-כריסטיאן שטראכה ב-2016 ערב נסיעתו לישראל.

בעוד שמנהיג המפלגה המנוח יורג היידר תיאר את מפלגת החירות האוסטרית כ-"ארגון אש"ף האוסטרי" והודה כי הוא "חולק את עמדתו של הדיקטטור העיראקי סדאם חוסיין בכל הקשור לשאלה הפלסטינית", מנהיגה הנוכחי של מפלגת החירות האוסטרית, היינץ-כריסטיאן שטראכה עשה מאמצים רבים במהלך השנים האחרונות כדי למצב את המפלגה כחברה ושותפה של ישראל כדי לרוקן מתוכן את זיהויה של מפלגתו עם הימין הנאצי.

ועם זאת, האנטישמיות הלאומנית היא מאפיין חיוני ומתמשך באידיאולוגיה ובהיסטוריה של מפלגת החירות ואין לטעות כי אידאולוגיה זו פחתה כהוא זה תחת הנהגתו של שטראכה. האנטישמיות המושרשת באה לידי ביטוי בקריקטורת דר שטירמר טיפוסית (קריקטורות המראות את היהודי עטור הזקן ובעל האף הארוך) שהופיעה בדף הפייסבוק הרשמי של שטראכה. בקריקטורה זו ניתן היה לראות בנקאי חמדן ומיוזע עם אף מעוקל וחפתים מכוסים בסמלי מגן דוד בעודו מניח את ידו על בטנו השבעה על חשבונם של האנשים המורעבים, בזמן שהממשלה האוסטרית הוצגה כמלצר כפוף שמוזג את היין לאיש הכספים היהודי במקום לתת מזון לעם.

גם התייחסותו הציבורית החיובית של שטראכה לישראל הייתה בלתי-עקבית בעליל: כך, רק ב-2009 הוביל שטראכה מחאה ציבורית כנגד האפשרות התיאורטית של הצטרפותה של ישראל לאיחוד האירופי; כמו כן, במהלך ביקורו באנדרטה לזכר השואה ביד וישם בירושלים באותה השנה, חבש שטראכה כובע המזוהה עם הימין הקיצוני באוסטריה, ייתכן שכתזכורת לתומכיו בבית על עמדותיו הפוליטיות האמיתיות.

העובדה שנציגי מפלגת החירות הוזמנו מספר פעמים בשנים האחרונות על ידי פוליטיקאים ישראלים, כולל נציגים ממפלגת הליכוד, לביקור גרמו לסערה ציבורית במדינה. כך, בהמשך לבקשתו של אריאל מוזיקנט, נשיא הקהילה היהודית באוסטריה (IKG) לשעבר, הביע נשיא המדינה רובי ריבלין את התנגדותו לשיחות בין נציגי ממשלת ישראל ומפלגות הימין הקיצוני במדינה:
״עלינו להיות ברורים", הדגיש הנשיא, "אף אינטרס שבעולם לא יצדיק את ברית הקלון עם קבוצות וגורמים שלא יכירו באחריותם לפשעי השואה שפועלם מוקדש להשכחתה ושחזונם מבקש לבצע אותה מחדש נגד כל זר, פליט או מהגר שיעז לטמא את מרחב המחייה שלהם. וזאת, כפי שאף אינטרס לא יצדיק שתיקה או גמגום אל מול גורמים אנטישמיים ואנטי ישראליים בבריטניה ובכל מקום אחר. מנהיגים פוליטיים ומנהיגי אומה שיתמכו בתפיסות אנטישמיות, גזעניות וניאו-נאציות, לא יהיו אורחים רצויים כאן במדינת ישראל".

הודות לאופי הקיצוני והאנטישמי של מפלגת החירות האוסטרית (FPÖ), לא מתקיימים מפגשים רשמיים בין המפלגה ונציגי ממשלת ישראל, שלא לדבר על הזמנות רשמיות למשלחות מטעם המפלגה לביקורים במדינה. כששטראכה התקבל על ידי חבר הכנסת מטעם הליכוד, אבי דיכטר, ב-2016, נמתחה ביקורת על כך שדיכטר לא התייעץ עם משרד ראש הממשלה או עם משרד החוץ. דיכטר הגן על עצמו באומרו כי פעל כאדם פרטי וחבר כנסת, ולא כחבר ממשלה. כמו כן, חבר הליכוד לשעבר, מיכאל קליינר וראש מחלקת החוץ של הליכוד, אלי חזן, מנסים מזה שנים לשכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת משרד החוץ הישראלי לבטל את הוטו על הברית עם הימין הקיצוני באירופה – עד כה ללא הצלחה. קליינר השתתף יחד עם הפוליטיקאי הישראלי וקצין המודיעין לשעבר רפי איתן, שהיה אחראי גם על מבצע המוסד שהוביל לחטיפתו של אדולף אייכמן, בסימפוזיון של מפלגת החירות ב-2016 תחת הכותרת: "האם למדנו משהו מההיסטוריה? אנטישמיות חדשה באירופה". הכנס עסק אך ורק בסוגיית האנטישמיות בקרב המוסלמים באירופה, דבר שנועד בעיקר להעניק לגיטימציה להקשחת המדיניות כנגד מהגרים תוך הכחשת האנטישמיות בשורות הימין האירופאי. עם זאת, רק זמן קצר לפני הכנס, פרסם הירחון הימני הקיצוני Die Aula, המזוהה עם מפלגת החירות כתבה, בה התייחס לניצולים ממחנה הריכוז מאוטהאוזן כ-"מגיפה".

היות ובשנת 2000 ניתן היה לראות בהשתתפותה של מפלגת החירות בממשלה האוסטרית בהנהגתו של היידר כמקרה בודד, יכלה ישראל לתאם את נסיגת שגרירה מוינה כחלק מהסנקציות שהוטלו מצד 14 מדינות באיחוד האירופי כדי להפחית את היחסים הבילטראליים עם ממשלת הימין של אוסטריה. עם זאת, מצב זה השתנה וכיום ניכר כי אין בכוחה של הדיפלומטיה האירופית כמו גם הישראלית לנקוט בפעולה מתואמת כנגד ממשלת אוסטריה שהשיבה כוחות קסנופוביים ואנטישמיים לעמדות שלטון.

נסיקתו של הימין הפופוליסטי באוסטריה, שכמו במקרה של מפלגת החירות יכול לשמש כיסוי עבור עמדות ימין קיצוניות, או כמו במקרה של שותפתה הבכירה של מפלגת החירות בממשלה, מפלגת העם האוסטרית (ÖVP) בה הרטוריקה הימנית בעיקר מבטאת אופורטוניזם פוליטי, יהיה קשה יותר ויותר לישראל, כמו גם לקהילות היהודיות במדינות השונות באירופה להחרים את שתי המפלגות. אף על פי שהקהילה היהודית האוסטרית עוקבת בדאגה רבה אחר הניסיונות הגוברים להידברות בין פוליטיקאים ישראליים מסוימים לבין מפלגת החירות, גם מוסדות הקהילה היהודית ייאלצו להידבר עם חברי מפלגת החירות כדי להגן על האינטרסים של קהילותיהם כפי שהדגיש הרב פנחס גולדשמידט.

מפלגת החירות ומפלגות הימין האחרות ביבשת שמתייצבות כיום באופן החלטי לצד ישראל בזירה הבינלאומית, מנצלות אמירות בגנות האנטישמיות והבעת סולידריות עם ישראל כהצדקה מוסרית לתעמולה שלהם כנגד מהגרים ולשנאת זרים, וכן כדי להרחיק את עצמם מן ההיסטוריה של המפלגה שלהם. אם היה בהתבטאותיותיהם רצינות לגבי התנגדותם לאנטישמיות, הרי ש-"לא רק שהתנהלות זו הייתה משפרת באופן ניכר את מצבן של הקהילות היהודיות בגרמניה ובאוסטריה, או באופן כללי יותר באירופה, בכל הקשור לאיומים מצד גורמי ימין קיצוני, אבל גם היה מאפשר לישראל מרחב גדול יותר לתמרון בבחירת בעלי בריתה האירופיים", טוען הפוליטולוג סטפן גריגאט, שמפקפק כי מפלגת החירות ומפלגת האלטרנטיבה לגרמניה (AfD) באמת פעלו ל"ניקוי אורוות" יסודי במפלגותיהן בכל הקשור לנטיות אנטישמיות של חבריהן.

לרוע המזל, גם מפלגות אוסטריות אחרות אינן מוכיחות את עצמן כבנות ברית אמינות עבור ישראל. כך, ניתן היה לראות עד כמה עמוק מושרשת האנטישמיות במרחב הציבורי האוסטרי במסגרת "פרשיית זילברשטיין" כחלק ממסע הבחירות האחרון במדינה בשלהי 2017. הפרשה הנ"ל כללה קמפיין פוליטי "מלוכלך" שנוהל על ידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPÖ) ביחד עם היועץ הפוליטי טל זילברשטיין כנגד המפלגה השמרנית (ÖVP) ברשתות החברתיות. הדיון הציבורי שעקב אחר פרסום הפרשה התמקד באופן ברור ביועץ הפוליטי הישראלי והביא להתבטאויות מצד גורמים פוליטיים בכירים במדינה כגון: "הפיכת אוסטריה למקום ללא זילברשטיינים" (פיטר פילץ) או הקנצלר החדש שנבחר סבסטיאן קורץ, ששאל בפומבי "האם אנחנו רוצים זילברשטיינים באוסטריה".

 

המכון הישראלי למדיניות ציבורית (IPPI) מציע פלטפורמה לחילופי רעיונות, ידע ותובנות מחקריות בקרב מומחי וחוקרי מדיניות ציבורית. הדעות המובאות בפרסומים אלו ואחרים הינן אך ורק של הכותבות והכותבים ואינן בהכרח משקפות את עמדות המכון.

שתף ברשתות החברתיות

Share this Post

קרא עוד