שינוי כיוון אסטרטגי או הונאה? האמנה החדשה של חמאס

Share this Post

"ישראל קיימת ותמשיך להתקיים עד שהאיסלאם ימחק אותה, כפי שכבר מחק מדינות אחרות". אחד המשפטים הקיצוניים ביותר הקורא באופן חד-משמעי לחיסולה של מדינת ישראל, נעלם מאמנת החמאס. שלושים שנה לאחר הקמתו, שינה הארגון האסלאמי הקיצוני את תכניתו הפוליטית בפעם הראשונה ופרסם גרסה מתוקנת של אמנתו. המסמך הוצג בתחילת מאי 2017 ונשמע מתון יותר מהמסמך המקורי. בעוד שחלק מהקטעים הקיצוניים במיוחד – כמו הקריאה להשמדת ישראל – הוסרו, ניכר כי ניתן לזהות הצבעה על קונצנזוס פלסטיני לאומי לגבי מדינה פלסטינית בגבולות 1967 וכן על כך שהחמאס נמצא בסכסוך עם "הפרויקט הציוני ולא עם היהודים בגלל דתם".

סיבוב פרסה לשלום?

האם התנועה הקיצונית, האחראית על אינספור התקפות על מטרות ישראליות ושקוראת לאלימות נגד ישראלים ללא הפסקה, החליטה על שינוי כיוון דרמטי? האם החליט חמאס לוותר על דרך ההתנגדות המזוינת? והאם ייתכן כי הארגון מוכן לשקול ברצינות את האפשרות של משא ומתן לשלום עם ישראל?

הקו הקיצוני נשמר

גם אם נראה כי חלק מהמומחים מזהים נקודת מפנה היסטורית במסמך היסוד החדש של התנועה, יש לשמור על ציפיות מציאותיות בכל הקשור לנכונות התנועה לקידום פשרה עם ישראל במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. למרות שעקרונות התנועה בניסוחם המעודכן נשמעים מתונים יותר, במיוחד הודות להשמטת החלקים בעלי המצלול האנטישמי הבוטה, התוכן הקיצוני של המסמך עומד בעינו. זכותה של ישראל להתקיים אינה מוכרת במסמך המדיניות החדש שמתייחס להקמת המדינה היהודית בפלסטין כ-"בלתי חוקית לחלוטין". כמו כן, דרישת הארגון להקמת מדינה פלסטינית על כל שטחה ההיסטורי של פלסטין, הכוללת את ישראל של ימינו, נותרת בעינה, דבר העומד בסתירה להתייחסות הנוספת למדינה פלסטינית בגבולות 1967. כמו כן, האמנה מאשרת מחדש את הנכונות למאבק מזוין, דוחה את שיחות השלום, כמו גם את הסכמי אוסלו, ומתייחסת לישראל כ-"פרויקט ציוני גזעני, בלתי-אנושי וקולוניאליסטי" המסכן את השלום והביטחון בעולם כולו.

נטישה אמיתית של העמדות הקיצוניות של התנועה צריכה הייתה לטמון בחובה שינוי משמעותי יותר ממה שנראה באמנה המתוקנת, ולכן קשה להאשים את ממשלת ישראל בכך שדחתה את המסמך כ"תכסיס הטעיה". השמטת הסעיף באמנה, לפיו התנועה האיסלאמית הקיצוני תומכת במלחמת השמד כנגד ישראל אינה סימן מספק שמוכיח כי התנועה נטשה את עמדותיה הקיצוניות. יחד עם זאת, אין לשכוח שהחמאס היא לא רק תנועה איסלאמית דתית, אלא בראש ובראשונה מפלגה פוליטית ששולטת ברצועת עזה מאז 2006. בהקשר זה, אמנת הארגון אינה רק ביטוי לאידיאולוגיה של התנועה, אלא גם חלק מהאסטרטגיה שלה כארגון פוליטי פלסטיני.

מערך השיקולים האסטרטגיים ברקע לשינוי האמנה

היות וניכר כי שינוי נוסח חלקים מהאמנה לא נבע מרצון להכשיר את הדרך למשא ומתן עם ישראל, ראוי לשאול לגבי מערך השיקולים שהוביל את הארגון לשנות את עקרונותיו הבסיסיים ביותר. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, האשים את הארגון בפרסום האמנה החדשה בניסיון "להוליך שולל את העולם". אבל האם החמאס מעוניין לרמות את העולם המערבי ולהציג פניית שווא למתינות בכדי להחליש את הבידוד הבינלאומי על הארגון? לאור העובדה כי הטון הקיצוני של המסמך נותר בעינו, כולל הדרישה להקמת מדינה פלסטינית בכלל השטח שבין נהר הירדן והים כמו גם שלילתו המוחלטת של תהליך השלום, ניכר כי לא הולכת שולל של הקהילה הבינלאומית היא שניצבה בראש מעייני התנועה האסלאמית בעת עריכת האמנה. לא האיחוד האירופי ולא ארה"ב יכולות להכיר במסמך המעודכן בנכונות כלשהי להתפשר, דבר שהיה יכול להצדיק את הזמנתו של החמאס להצטרף לתהליך המשא ומתן בעתיד.

מחלוקת פנים-פלסטינית

תאריך פרסום המניפסט, שחיבורו נמשך ארבע שנים, רומז על שיקול אסטרטגי שונה ממה שיוחס לו על ידי ראש הממשלה הישראלי. כך, כשחאלד משעל, מנהיג הזרוע המדינית של חמאס, הציג את המסמך המעודכן בדוחא בראשון במאי, התאריך לא רק עלה בקנה אחד עם יום העצמאות הישראלי, אלא גם עם המפגש הראשון בין הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לנשיא ארצות הברית טראמפ בוושינגטון. עבור הנהגת חמאס, מערך האיומים האסטרטגיים לא כולל רק את ישראל, אלא גם הפת"ח, המחזיק בשלטון בגדה המערבית, ושעימו מתחרה התנועה האסלאמית על ההנהגה הפלסטינית. עם זאת, לנוכח המצב ההומניטארי הקטסטרופלי בעזה והכשלון להוביל להסרת הסגר מהרצועה, חמאס מתקשה למצב את התנועה כאלטרנטיבה שילטונית רצינית לפת"ח בגדה המערבית. רמת העוני הגוברת, שיעור האבטלה הגבוה, היעדר חשמל ואספקת מים סדירים מובילים לתסכול הולך וגובר בקרב הציבור הפלסטיני נגד ממשלת החמאס גם האם האחרונה מנסה להסיט את הלהבות אל עבר ישראל. כך, בינואר 2017 התקיימה ההפגנה הגדולה ברצועה מאז שחמאס השתלט על הרצועה ב-2006 כמחאה על התנאים המחפירים עימם צריכים להתמודד תושבי הרצועה. אם בחירות סדירות היות מתקיימות בעזה ובגדה המערבית, ישנו סיכוי סביר כי חמאס לא היה זוכה בתמיכת העם הפלסטיני.
מאז החמאס זכה בבחירות ב-2006 והשתלט בכוח על רצועת עזה, לא נראה שקיים אופק לסיום הסכסוך בין חמאס והפת"ח. רק זמן קצר לפני פרסום האמנה המתוקנת, הסכסוך בין הצדדים הסלים שוב. לפיכך פרסום האמנה המתוקנת משרתת בראש ובראשונה את שאיפתה של תנועת החמאס למצב את עצמה כתנועה הפלסטינית הלאומית המרכזית וכאלטרנטיבה טובה יותר לפת"ח.

ביקורת מהרחוב הפלסטיני

לפיכך, האמנה המתוקנת של חמאס אינה מכוונת בעיקר לישראל ולקהילה הבינלאומית, אלא בעיקר לאוכלוסייה הפלסטינית. המסר המרכזי הוא שהחמאס הוא תנועה לאומית פלסטינית, ולא, כפי שצוין באמנה המקורית, כחזית אסלאמית עולמית. באמצעות שינוי זה, מבקש חמאס לטפל בהאשמה מרכזית של הרחוב הפלסטיני, דהיינו כי חמאס היא תנועה דתית חיצונית שמנצלת את הפרויקט הלאומי הפלסטיני לקידום מטרות הג'יהאד העולמי. לפיכך, המסמך החדש מתמקד בהקשר הפלסטיני המקומי ומשמיט חלק ניכר מתוכן האיסלאמיסטי שהיה נוכח במסמך המקורי. אי לכך האמנה החדשה מדגישה את האג'נדה הפוליטית על חשבון התוכן הדתי ומסמנת את הציונות כאויב המרכזי ולא את היהדות. כמו כן, ההכרה באש"ף כ-"מסגרת הלאומית של האוכלוסייה הפלסטינית" היא אינדיקציה לניסיון להתמודד עם הקונצנזוס הפלסטיני. בנוסף, האמנה החדשה מראה את ניסיונו של חמאס להפריד באופן ברור בינו לבין תנועות אסלאמיות קיצוניות אחרות, בין השאר כדי לבטל כל קשר או זיקה אפשרית לארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש). אף על פי שהאסלאם נותר עמוד תווך של התנועה, האמנה המתוקנת מדגישה במפורש את הגישה השלילית כלפי "התערבות בעניינים הפנימיים של כל מדינה אחרת".

בידול בין החמאס ותנועת האחים המוסלמים במצרים

הרחקת התנועה מסדר היום האסלאמיסטי המקורי שלה יכולה להסביר גם את ניסיונה של חמאס לבדל את עצמה מתנועת האחים המוסלמים במצרים במסגרת האמנה החדשה – אותה תנועה שממנה נולדה חמאס. בעוד שבאמנה המקורית התנועה התייחסה לעצמה כאל זרוע של האחים המוסלמים, האחים המוסלמים אינם מוזכרים יותר במסמך החדש. יש לראות את הבידול מתנועת האחים המוסלמים גם כסימן למצרים, מדינה שבה הנשיא סיסי – בניגוד לקודמו מורסי – רודף בעקביות את תנועת האחים המוסלמים ומקדם בהתאם מדיניות ניצית כלפי החמאס. במהלך השנים האחרונות חסמה מצרים שוב ושוב את המעברים הבודדים לרצועת עזה דרך חצי האי סיני, דבר שהחריף עוד יותר את המצב ההומניטארי באזור המסוגר גם כך. עם זאת, המטרה העיקרית של חמאס היא למצב את עצמו כארגון פנים-פלסטיני המונע אך ורק על ידי האינטרסים של העם הפלסטיני, ולא על ידי גורמים (איסלאמיים) זרים.

ניצוץ של תקווה?

האמנה החדשה של חמאס אינה מצביעה על שינוי באידיאולוגיה הפונדמנטליסטית של התנועה, ולכן צריכה להיתפס בעיקר כצעד אסטרטגי שמטרתו לבסס את מעמדה של חמאס כתנועה פנים-פלסטינית ולהגביר בהתאם את התמיכה בה בחברה הפלסטינית. מטרת הארגון של העלמת ישראל מהמפה נותרה בעינה, גם אם השפה נשמעת מתונה יותר. בנוסף לכך, פעולות חמאס מדברות בעד עצמן: רק בפברואר 2017 נבחר יחיא סנוואר לתפקיד מנהיג חמאס ברצועת עזה. סנוואר נמנה על מייסדי הזרוע הצבאית של הארגון ותומך במאבק מזוין בישראל. לפיכך אין בשכתוב האמנה להביא לאופוריה כי הארגון החליף את עורו בין לילה וכי הוא כעת מעוניין בקידום הסכם שלום עם ישראל.

עם זאת, גם אם אמנת החמא"ס החדשה נראית (בצדק) כניסיון להתאים את חזון ומטרות הארגון להלך הרוח של הרחוב הפלסטיני כדי לפוגג את הסייגים מהארגון, עדיין יש סיבה לאופטימיות מסוימת. שינוי האמנה יכול להצביע על הלך הרוח בקרב הנהגת החמא"ס כי התנועה פחות מסוגלת להתקרב לחברה הפלסטינית עם שפה אנטישמית וקריאות להשמיד את ישראל מאשר עם גישה מבוססת פשרות. כך, אם גם חמא"ס מזהה "קונצנזוס לאומי" בקרב החברה הפלסטינית בכל הקשור למדינה פלסטינית בגבולות 1967, בין אם התנועה מתכננת לפעול לקידום מדינה בגבולות אלו באופן פרואקטיבי, מראה כי קיימת כמיהה בקרב הרחוב הפלסטיני לנרמל את המצב הפוליטי מבחינה ביטחונית וכלכלית. והרי נורמליזציה שכזו תלויה גם בנכונות של המנהיגות הפלסטינית להשתתף בתהליך שלום עם ישראל.

הממשלה הישראלית צריכה לפיכך לשים לב לקולות ברחוב הפלסטיני שמעוניינים בקידום הדיאלוג עם ישראל ולחזק את הכוחות המתונים ברצועה. החלשות נוספת של עמדותיה הקיצוניות של תנועת החמא"ס תהווה צעד בונה נוסף לקראת חזרה לשולחן המשא ומתן וסיום הסכסוך בין שני העמים.

 

המכון הישראלי למדיניות ציבורית (IPPI) מציע פלטפורמה לחילופי רעיונות, ידע ותובנות מחקריות בקרב מומחי וחוקרי מדיניות ציבורית. הדעות המובאות בפרסומים אלו ואחרים הינן אך ורק של הכותבות והכותבים ואינן בהכרח משקפות את עמדות המכון.

שתף ברשתות החברתיות

Share this Post

קרא עוד